פרופיל המשרד
משרד עוה"ד הפלר הינו אחד המשרדים הידועים והוותיקים בחיפה. המשרד הוקם ע"י ראובן (רוברט) הפלר ז"ל בתחילת שנות החמישים של האלף הקודם וממוקם מאז ועד היום בדרך העצמאות 57, חיפה (לפרטים נוספים על מיקום המשרד - לחץ כאן). מספר רישומו של עו"ד ראובן הפלר המנוח בפנקס לשכת עוה"ד הינו 1717. ראובן הפלר ז"ל אשר הוסמך במשפטים בצרפת, שלט בשפות רבות: צרפתית, ערבית, עברית, גרמנית, אנגלית וטיפל בעיקר בנושאים אזרחיים של אותם ימים – שותפויות, סוחרים ונדל"ן מקומי.
בנו של ראובן, עו"ד מאיר הפלר ז"ל, (מספר רישום 9068) המשיך בעקבותיו והשלים לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1977 כאשר שנה קודם לכן עבר בהצלחה לימודי תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינלאומיים.
לאחר פטירתו של ראובן הפלר בשנת 1979, בנו מאיר המשיך הדרך שהתווה אביו במשרד בדרך העצמאות 57. המשרד, תחת שרביטו של מאיר, התרחב לתחומים נוספים, שנוצרו על רקע הכרויותיו של מאיר הפלר בחטיבת הצנחנים עם אנשי ההתיישבות העובדת – אנשי המושב והקיבוץ.
בתחילת פעילותו עסק מאיר הפלר בדיני נזיקין, מקרקעין ואגודות שיתופיות ובמשך השנים התרחב המשרד לעסוק במשפט המסחרי לסוגיו – הקמת שותפויות, חברות, ייזום ורכישת נכסי נדל"ן בארץ ובחו"ל, טיפול בעזבונות ופתרון סכסוכי ירושה מסובכים וזאת מבלי להזניח את הבסיס – נדל"ן למגורים, לעסקים ולמסחר והטיפול באגודות שיתופיות רבות.
בשנת 2010 הלך לעולמו בטרם עת עו"ד מאיר הפלר ז"ל ובנו, עו"ד איתי הפלר נכנס לנעליו.
לדף לזכרו של עו"ד מאיר הפלר לחץ כאן.
במשרד הסתופפו בין השנים מתמחים ועורכי דין לא מעטים, כאשר רבים מהם צמחו והקימו משרדים מצליחים משלהם ואף שתיים מהן מונו לשופטות בבית המשפט.
המשרד, כמו אז גם כיום, שומר על אופיו הקטן והמשפחתי. במשרד כיום שני עורכי דין, מתמחה וצוות מינהלי המונה שלוש מזכירות.
פרופיל המשרד
עו"ד ראובן הפלר המנוח נולד בקהיר בשנת 1916 להוריו ז'ק והנריטה (לבית ניידרמן) אשר לא הסכינו לחיי החקלאים בזכרון יעקב. סבו של ראובן – מאיר הירש הפלר, היה ממיסדי זכרון יעקב, חלוץ, פועל וכותב מוכשר.מוצאה של משפחת הפלר, בעלת השם הגרמני, ככל שניתן לעקוב לאחור הינו מאיזור וינה – ברטיסלבה. מאיר הירש הפלר הצטרף עם רעייתו ציפורה (פייגה) לקבוצת "חובבי ציון" אשר התכנסו ופעלו בגלץ אשר ברומניה ועל גדות הדנובה. קבוצה זו יצאה בדרך לא דרך – בספינות מיטלטלות אל עבר הארץ המובטחת ובחיפה קבעו הם משכן זמני חלקם בעיר העתיקה של אז וחלקם בינות לגרמנים הטמפלרים שהקימו מושבה חקלאית במקום המכונה היום שדרת בן גוריון. לאחר שנרכשו אדמות זמארין (היא זכרון יעקב) עברה הקבוצה כולה, על נשיה וילדיה אל "ההר" השוכן אל מול חופי הים.
וכך כותב מאיר הירש הפלר: "זה שלושה שבועות אשר אנחנו עובדים ות"ל כי כבר רואים אנחנו ברכה במעשי ידינו. החיטה אשר זרענו צמחה ועלתה כדי גובה אצבע. בגשת איש אל הקולוניה וראה לפניו הר אשר ישתאה עליו, אך בעלותו עליו ישמח ליבו למראה השדות היפים אשר מסביב, האויר הצח ונקי ומבריא, אין טוב מנו – וגם מים לשתות יש לנו, טובים עוד הרבה מן המים אשר בחיפה. לעומת מימיה המלוחים של חיפה – המים בזמארין גם מתוקים. וכי מה אנו חסרים? עצים יש הרבה עד מאוד, כמו-כן אבנים לבנות בתים וכן עצים לכל מלאכה. כבר חרשנו הרבה שדות לזרוע שם תפוחי-אדמה, ובשבוע אשר יבוא נשתול גן-ירק בטנטורה".
(חלק זה ממכתבו הארוך מצוטט מספרו של דוד בן גוריון – מדינת ישראל המחודשת").
בזכרון יעקב הוליד מאיר את ז'ק, אדולף, גיזלה, אדלה ודבורה; שלכולם (פרט לאדולף שנפטר באופן טרגי בגיל 25) צאצאים וממשיכי דרך בא"י למשפחות ידועות: רוזנפלד, גולדשטיין, שפירא בהתאמה.
רוברט (ראובן) נולד כאמור בקהיר בימים שבהם הקשר הארץ ישראלי לא היה בעייתי. הרכבת מעיסמעיליה לחיפה פעלה, וזכור סיפורו של ראובן שכילד הגיע עם הרכבת עד בירות. עוד זכר הוא שכילד בן 5 ביקר קרובי משפחה בגלץ והשתכשך במימי הדנובה. אחיו של רוברט – ויליאם (זאב) נולד בזכרון, עשה בחרותו בקהיר ומיהר לשוב לא"י ב-1940 לערך.
שנים אחדות לאחר מכן שניהם נטלו חלק במלחמת הקוממיות. וילי נפצע מכדור אויב במצחו וראובן ניצל בנס מהתקפת "גאוקגו" על גבעת נפוליאון בעכו משום שלא הבין את פקודת הנסיגה. העברית טרם היתה שגורה בפיו כי שפת האם היתה צרפתית ושפת הרחוב – ערבית.
את לימודיו האקדמאים עשה ראובן הפלר בשלוחת האוניברסיטה בקהיר את המבחנים עשה בפריז.
